הוראת "יורש אחר יורש" בצוואה

בהתאם לסעיף 42 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") רשאי המוריש לצוות לשנים על מנת שהיורש השני יזכה אחרי שזכה הראשון. סעיף 42 לחוק הירושה מאפשר לקבוע, כי לאחר שירושה התקבלה בידי הזוכה הראשון, ליורש השני תהיה הזכות לקבל את עודף הירושה.

אנו נתמקד בסעיף 42(ב) לחוק הירושה אשר קובע, כי היורש הראשון יכול לעשות בירושה כאוות נפשו והיורש השני הבא אחריו יקבל את מה שנשאר מהירושה.

42(ב) "הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה."

על פי הקבוע בסעיף, ישנה חובה מוסרית בלבד על היורש הראשון לשמור על מה שקיבל מהמנוח על מנת שיהיה ליורש הבא אחריו.

בפס"ד ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן (להלן: "פרשת שחם") הוגדר באופן ברור מה יכול לעשות היורש הראשון עם הירושה שקיבל, בעיקרון הוא הופך לבעלים על רכושו של המנוח:

"…יורש ראשון הוא איפוא בעלים לכל דבר…זכות לשימוש, לאכילת הפירות ולהשמדה… אכן יורש ראשון יודע שהמצווה ביקש כי הנכסים יגיעו, כעקרון, לידיו של יורש שני, אך ידיעה זו- כשהיא לעצמה- אין בה כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל כבתוך שלו: יכול ורשאי הוא לכלות את נכסי העיזבון- כולם או חלקם- ומבחינה משפטית גירדא עושה הוא על הדרך זה כדין…"

כלומר, היורש הראשון יכול בעודו בחיים לעשות ברכוש שקיבל כשלו. שאלה שנשאלת המון היא האם אדם שהינו הירש הראשון יכול להעביר את הנכס שקיבל במתנה למישהו אחר או למכור את הנכס ולהשתמש בכספים כראות עיניו, התשובה לכך היא כן.

היורש הראשון נהפך להיות הבעלים של כלל הרכוש שירש מהמנוח והיורש השני לאחר מות היורש הראשון יקבל את הירושה שנשארה.

בהוראה של "יורש אחר יורש" במרבית המקרים בהם אנו משתמשים בצוואות הדדיות. לדוגמה: שמחה ואפרים הם בני זוג שהחליטו לערוך צוואה הדדית, בה הגדירו שבמידה ושמחה תלך לעולמה אפרים ירש את עיזבונה ולהיפך, בנוסף ציינו שברגע ששיניהם לא יהיו בין החיים מי שירש את הירושה לאחר מכן, יהיו הילדים.

שמחה או אפרים הם היורש הראשון ואילו הילדים הם היורשים השניים. לצורך הדוגמה: שמחה הלכה לעולמה ואפרים ירש את עיזבונה בין השאר את הנכס המשותף, והיום הכיר בת זוג חדשה. אפרים החליט להעביר על שמה שלבת זוגו החדשה את כלל הזכויות בנכס. לפי הוראת "יורש אחר יורש" אין פסול בכך, משום שהוא יכול לעשות בעיזבון כראות עיניו כיורש של שמחה בהתאם לקבוע בפרשת שחם. כמו כן, קביעת דומה ניתן למצוא בפס"ד בע"מ 10807/03 אליקום זמיר נ' רות גמליאל:

"…נמצא, שאפילו היה מדובר בהסדר של "יורש אחר יורש" חופשי היה המנוח להעביר בחייו את הנכסים שירש כאוות נפשו, ול"רוקן" את עיזבונו".   

יחד עם זאת, במידה ושמחה הייתה רושמת בפורשות בצוואתה, כי לאפרים זכות שימוש בזכויותיה בנכס המשותף, הרי אז לא היה ביכולתו של אפרים לפגוע ברצונה ולבצע העברה לבת זוגו החדשה. 

כמו כן, אפרים לא יכול לערוך צוואה חדשה בה ינשל את ילדיהם המשותפים, הרי אז הוא פוגע ברצונה של שמחה.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support